<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב זוטרא בריה דרב זירא</h1>
<h2>דף קנז.</h2>
רב זוטרא בריה דרב זורא ולא זירא גרסי' בשלהי מס' שבת ונשאלין לנדרין שהן לצורך שבת, ובגמ' איבעי' להו כשלא היה להן פנאי או דילמא אפילו בשהיה להן פנאי ת"ש דאיזדקיקו ליה רבנ' לרב זוטרא בריה דרב זירא אפי' בנדרים שהיה אפשר מבעוד יום, ובספר זקן ישן נושן מדויק מאד מצאתי בר דרב זורא. ובשאר ספרים כמו כן ישנים מצאתי רב חסדא בריה דר' זירא. וברוב הספרים רב זוטרא בריה דרב זירא. ולא מצאתי שם חכם בתלמוד ששמו זורא אלא דגרסי' בפ' אחרון דמ' נידה בהל' דחפיפה וטבילה [ס"ז ע"ב] א"ל רב אדא בר' אבא ואמרי לה מר זורי סבא לרב חנינא מסורא וכו', וכי היכי דאית' לגירס' בשלהי שבת הכי נמי איתא בנדרים פ' (אילו נערות) [נערה המאורסה ע"ז ע"א] ונ"ל אדם שהוא יחידי במקום אחד ונדר מאחד המינים שלא לאכול או שלא ישתה ובמקום שהנודר זה קבוע אין שם לא חכם ולא שלש הדיוטות ואירע מעשה שבא אצלו זקן או שלשה בשבת ונשאל על נדרו נ"ל שאותו המין שנשאל עליו שאסור לאוכלו או לשתותו באותה שבת כיון שבין השמשות לא היה יודע בהן הרי אותו המין מוקצה הוא לו דה"ג בהל' אחרונה דפ' כירה [שבת מ"ו ע"ב] רמי ליה אביי לרבה, תניא מותר השמן שבנר ושבקערה אסור ור' שמעון מתיר אלמא לית ליה לר' שמעון מוקצה ורמינהי ר' שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מערב י"ט אין זה מן המוכן, הכי השתא התם אדם יושב ומצפה אימתי תיכבה נרו הכא מי אמרינן אדם יושב ומצפה אימת יפול בו מום מימר אמ' דיל' לא נפיל ביה מומא ואי נמי נפיל מי יימר דמום קבוע הוא ואת"ל דנפיל ביה מום קבוע מי יימר דמזדקק ליה חכם הילכך הוי מוקצה. מתיב רמי בר חמא מפיר' נדרים בשבת לצורך השבת ואמאי לימא מי יימר דמזדקיק ליה בעל, התם כדרב פנחס משמיה דרבא דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת. ת"ש נשאלין לנדרים שהן לצורך השבת ואמאי לימא מי יימר דמזדקיק ליה [חכם], התם אי לא מזדקיק ליה חכם סגי ליה בשלשה הדיוטות, הכא מי יימר דמזדקיק ליה חכם, הילכך משמע היכא דחכם והדיוטות לא מקצי מדעתיה סבר אי לא מזדקיק לי חכם הרי מצויין הדיוטות ולא אקצי נפשיה מההוא מין דנדר אבל היכא דליכא לא חכם ולא הדיוטות כגון ישראל יחידי שהוא שרוי בין הגוים נראה אפילו [נמצא לו] חכם אחד מומחה [אבל לא היה] מצוי שם לא חכם אחר ולא שלשה הדיוטות אם נשאל על נדרו שאסור לו אותו היום של שבת באותו המין שנשאל עליו משום דאקצייה מדעתיה ואע"ג דג' הדיוטות לאו ביד הנשאל על נדרו הוא ונימא כיון דלאו בידו הוא יהא לעולם אסור באותו המין שנשאל עליו לאותה השבת דהא כה"ג גרס' (בפ"ב) [בפ"ג] דקידושין [ס"ב ע"א] הל' האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר וכו' דגרסי' בגמרא בעא מיניה רב אסי מר' יוחנן אמר פירות ערוגה זו תלושין יהו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברין וכן איפכא לכשיתלשו ונתלשו מהו, א"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי. איתיביה האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר וכו' עד בשלמא כולהו לאו בידו אלא גר הוה בידו, גר נמי לאו בידו דא"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן גר צריך שלשה, משפט כתיב ביה. וביבמות פ' החולץ [מ"ו ע"ב] מסיק ש"מ בעינן מומחין ודחי דילמא דאקלען. ומשמע דאפילו אי סגי בג' הדיוטות לאו בידו הוא ולאו כל כמיניה לקדושי ולא הוו קידושי, ולאו קושיא היא, דכל קנין שאין ביד קונה ומוכר מסור לאלתר אין אותו קנין כלום למ"ד אין מקנה דבר שלא בא לעולם משום דדעת לוקח ומוכר לא גמר באותו קנין כלום דמימר אמר מי יימר דיהא כך שמא הוא עצמו לא יחוש לעסוק בקיום החפץ הילכך לאו כלום היא אפילו אם מוצא מזומן כיון שבגיות אין תפישת קידושין אין כאן נמי גמר דעת ואין אותו קניין חשוב לתפוש לחול למפרע אבל הנודר מאחד מן המינים עליו, מכיון שנתן דעתו לשאול עליו הקצהו מדעתו וכשנשאל עליו הותר לו. ועי"ל שאפילו בשעת הנדר הוא יודע שאם בא לישאל עליו ימצא מתירים או בחכם או בג'. ועל ההיא בבכור שנפל בבור [ביצה כ"ה ע"ב] דר' שמעון אסר ור' יהודה אמר אם ניכר מומו מותר אי נמי ירד מומחה ויראה. ובגמרא דידן [שם כ"ז ע"א] מספקא אי הל' כר' יהודא אי כר' שמעון. בירושלמי דביצה דאין צדין [פ"ג ה"ד] פסיק דהל' למעשה כר' שמעון להחמיר, נמצא דבמוקצה הל' כר' שמעון בין להקל בין להחמיר. ואותן ספרים דגרסי' מר זוטרא בריה דרב זירא לא מצאתי בני ר' זירא אלא רב אהבה [ערובין צ"ו ע"ב] ורב שמעיה, ושמא לרב זירא דלאו היינו ר' זירא היה לו בן שכך שמו.
